קלי"ה. קיבוץ בצמיחה

הסלנג של פעם, מהזמנים בהם חדר האוכל היה חלק מרכזי יותר בחיינו

כולבויניק

הכלבויניק היה קערה מנירוסטה שהיו מניחים במרכז השולחן בחדר האוכל ואליה היו מפנים את כל השאריות מהצלחת. נוח מאוד בשביל להשתמש באותה צלחת כדי לקחת עוד מנה...
אפשר לשים גם אצלנו כולבויניק? תודה

משה בתיבה

נקניקיה עטופה בבצק. מה מקור השם הזה לא ברור, אבל יש עוד כמה מקומות בארץ שעושים בו שימוש כזה
איזה כיף, שבת בצהריים – יש משה בתיבה.

במקום 

במקום (במלעיל) היה הכינוי שניתן למנה הצמחונית בארוחת הצהריים, שניתן היה לקבל במקום המנה העיקרית הבשרית.
מה יש היום במקום? שוב שניצל תירס

קוקו בקן

פרוסת לחם שהוציאו את המרכז שלה, הניחו במחבת ושפכו מלמעלה ביצת עין, כך שהלחם והביצה ייטגנו יחד. בשבת בבוקר היו מוציאים מהמטבח מצלית (משטח טיגון חשמלי גדול) לשימוש הציבור, וכל אחד היה מכין על המצלית ביצה להנאתו. המבוגרים המשקיענים היו חותכים עשבי תיבול ובצל ועושים אומלטים לתפארת, הילדים המשקיענים היו מכינים קוקו בקן. האחרים היו מסתפקים בחביתות, או בביצה מקושקשת.
אתה הולך למצלית? תכין לי קוקו בקן

מכונת לחם

מכונה לפריסה של כיכרות הלחם לפרוסות. לתפעול עצמי בערבים ובשבתות - עניין בזבזני ביותר, כי כל אחד היה פורס כיכר, לוקח כמה פרוסות מהאמצע, ובחלק ניכר מהמקרים, יתר הפרוסות היו מתייבשות כך שהסועד הבא היה מוותר עליהן ופורס כיכר חדשה. למכונה הייתה נטייה להתקלקל לעתים קרובות, או שסתם אחת המשוריות לפריסה הייתה נשברת ומצאת עצמך עם פרוסה אחת בעובי כפול.
מה שוב קרה למכונת-לחם? שוב לא פועלת

שלווה

שלווה – (במלעיל) הדגנים של הקיבוץ – חיטה תפוחה ומומתקת בכמויות לא נגמרות שחיכתה לילדי הקיבוץ בכל שבת בבוקר, מההנאות הקטנות של החיים בתקופה אחרת.
איזה כיף, שבת בבוקר – יש שלווה