קלי"ה. קיבוץ בצמיחה

הסלנג הקיבוצי -  מבט עדכני על מושגים ומונחים קיבוציים כפי שאנחנו מורגלים בהם בקיבוץ קלי"ה

אספקה

אספקה הוא מושג שהולך ונעלם, אבל עדיין ניתן לשמוע אותו בשבילי הקיבוץ מדי פעם. כיום מתייחס המושג לחנות הכלבו שלנו, שמוכרת לכולנו מוצרי מזון, ועוד מצרכים שונים...

מקור השם בכך שפעם היה הקיבוץ מספק לחבריו חינם אספקת מוצרים בסיסיים מסוימים וזה נעשה באותו מיקום פיסי, ומאז, הפונקציונאליות השתנתה אבל השם עדיין לא נעלם. למרות שמרבית החברים והתושבים קוראים למקום כלבו או מרכולית, השם אספקה עדיין מסתובב פה ושם ונזרק לחלל העולם מדי פעם

אקונומיה

עוד מושג שהולך ונעלם. האקונום היה האחראי על כלכלת חברי הקיבוץ, כלומר על תחום המזון בקיבוץ. הוא היה מנהל את המטבח, האחראי על הכנת האוכל, ואת חדר האוכל האחראי על הגשת האוכל, ומשמש גם כקניין כלומר קובע איזה מוצרים ומזונות יירכשו לצורך כך ומנהל על כך את המשא ומתן מול ספקי המזון השונים. המשרד שלו שימש לצורך הניהול, אבל גם לצורך איחסון מוצרי המזון היבשים שלא דרשו קירור או הקפאה, ונקרא – האקונומיה.

בקיבוץ קלי"ה עשו כבר לפני שנים הפרדה מוחלטת בין חדר האוכל לבין המטבח. חדר האוכל רוכש כיום את המזון מהמטבח, ומוכר אותו לסועדים בארוחות (או באירועים שהוא לוקח על עצמו לארגן בתוך מבנה חדר האוכל, בדשא בחוץ, בבריכה, או בכל מקום אחר). המטבח הפך מטבח מרכזי שמשרת לא רק את חדר האוכל, אלא גם את המסעדה בקומראן, המסעדה בחוף, וגורמים אחרים מעוניינים.

כיום המנהל של בית ההארחה הוא המנהל גם את חדר האוכל, (שהפך להיות תחת אחריותו), ומנהל המטבח הוא מנהל נפרד. המשרד של מנהל המטבח, עדיין נקרא לפעמים: האקונומיה

בית ילדים

בית ילדים הוא מושג שנולד בתקופת הלינה המשותפת בקיבוצים של פעם. אז, באותה תקופה, הילדים היו למעשה חיים יחד כל שעות היום וישנים יחד בלילה במקום שקראו לו "בית ילדים" והקשר שלהם עם ההורים הסתכם בעיקר בביקורים קצרים אחה"צ בבתי ההורים.
.

כבר בסוף שנות ה 60 של המאה העשרים הגיעו בקיבוצים למסקנה שהלינה המשותפת אינה רעיון מוצלח במיוחד, אבל רק בשנות ה 90 עברו אחרוני הקיבוצים ללינה משפחתית. קיבוץ קלי"ה שהוקם ב 1974 בחר שלא להתנסות כלל בלינה המשותפת, והילדים מאז ומתמיד חיו עם הוריהם.

בית הילדים עדיין קיים גם בקיבוצים עם לינה משפחתית, רק ששעות הפעילות בו צומצמו מאוד. הילדים כבר אינם חיים בו, אך הם מבלים בו שעות לא מעטות.

בתי הילדים בקלי"ה מיועדים לילדים מגיל גן חובה והלאה. בעונת הלימודים הוא משמש כ"צהרון", שהילדים מבלים בו תחת הדרכה והנחייה של "אחראית הבית" ומדריכים/ות, ממועד סיום הלימודים בביה"ס ועד לשעה 16:00, אז הם הולכים לבתיהם.

בתי הילדים יכולים לשמש את הילדים גם בשעות מאוחרות יותר, ואפשר לעשות שם פעילויות ערב, ולילה.

בחופשים (חול המועד, חופש גדול) הופך בית הילדים למקום פעילות ליום שלם, כלומר: גם בשעות הבוקר, ולכל בית ילדים יש פעילות מתוכננת מובנית היטב, הכוללת נסיעות, טיולים, בריכה, פעילויות מיוחדות (בסגנון קייטנה) ועוד

בתי הילדים בקלי"ה הם לפי תלתונים (3 שנות גילאים) פרט לבית הילדים של הצעירים ביותר הכולל 4 שנים.

בית ילדים ערבה-הרדוף: גן חובה עד כיתה ג.

בית ילדים גרפיטי: ד-ו.

מועדון זבנג: ז-ט.

מועדון נו: י-יב
.

בגילאים המבוגרים יותר, הפעילות המובנית הולכת ומצטמצמת בהדרגה ולמעשה בתי הילדים הופכים למועדוני נוער שבהם מתנהלות פעילויות תנועת הנוער, ופעילויות חברתיות אחרות, שהנוער יוזם.

גיוסים

  בשנים הראשונות, בתקופה שבה עדיין האמינו בקיבוץ שאין זה מוסרי להעסיק שכירים, והיינו צריכים לעשות לבד את כל העבודה, היו חברי הקיבוץ נקראים כולם להתגייס לעזור בעונות השיא של הענפים השונים בקיבוץ. זאת בנוסף לתורנויות חובה בענפים שונים כגון מטבח וחד"א.

הגיוסים היו התנדבותיים, אבל מי שלא הגיע – הסתכלו עליו לא כל כך יפה
...

הגיוסים העיקריים היו:

גיוס לקינוב הבצל – עזרה באיסוף ובקינוב (הסרת העלים) של הבצלים בג'איר, (שמו של האיזור שנמצא צפונית למטע התמרים, שבו מגדל הקיבוץ גידולי שדה כגון בצל ואבטיח).

גיוס לגדיד התמרים – עזרה בגדיד (קטיף תמרים נקרא גדיד, כשם שקטיף זיתים נקרא מסיק וקטיף ענבים נקרא בציר).

גיוס בשיווק תרנגולי הודו – עזרה באיסוף תרנגולי ההודו מתוך מבנה הגידול שלהם והעמסתם בכלובים על משאיות. שיווק זכרים היה תמיד קשה יותר, כיוון שמשקל כל תרנגול היה גדול יותר.

.

כיום, כמובן, תקופת הגיוסים והתורנויות מאחורינו. הקיבוץ הגיע למסקנה שכדי שלקיבוץ כחברה יהיה טוב, לפרט האינדיבידואל צריך להיות טוב, וחלק מזה היה ההחלטה לא להכריח חברים לעבוד במקומות שבהם הם לא מעוניינים לעבוד. במקביל הבינו גם, שבגיוסים כאלה נוצרים לא מעט נזקים, כתוצאה מעבודה לא מספיק מקצועית של חלק מהמגוייסים. התוצאה הישירה – התורנויות והגיוסים הלכו ונעלמו לאט לאט

הודייה

ענף גידול תרנגולי הודו בקיבוץ. יש בקיבוץ ארבעה מבנים המשמשים כבתי גידול לתרנגולי ההודו, ועוד מבנה המשמש כבית אימון (גידול אפרוחי תרנגולי הודו מגיל כמה ימים ועד הפיכתם גדולים מספיק כדי לעבור לבית הגידול. בית האימון מופרד מבתי הגידול (נמצא מחוץ לגדר הקיבוץ, בדרך למטע התמרים) ומתוחזק ברמת סטיריליות גבוהה כדי למנוע סכנת מחלות ומגיפות שונות, ולכן גם לא ניתן לבקר בו

חדר אוכל

חדר אוכל הוא מונח מוכר היטב כאחד המאפיינים הקיבוציים המפורסמים ביותר. חדר האוכל הוא המקום שבו התכנסו חברי הקיבוץ במשך שנים כדי לאכול את ארוחות הבוקר, הצהריים והערב. כמקום מפגש 3 פעמים ביום, הפך חדר האוכל גם למוסד חברתי חשוב. בקלי"ה גם שימש חדר האוכל לכינוס אסיפות חברים, פעילויות תרבות שונות, ואפילו מקום אירועים – בריתות, בר-מצווה וכדומה.

עד לפני כחמש עשרה שנה היו החברים גם עושים תורנויות מטבח, חדר אוכל ושטיפת כלים,  בערבים ובסופי שבוע.

בקיבוץ קלי"ה התרחשו כמה תהליכים מקבילים, שהורידו את חשיבותו של חדר האוכל כמוסד תרבותי
:

עליית חשיבותה של המסגרת המשפחתית – ככל שהתבגרנו והמשפחות גדלו והתרחבו, נוצר רצון וצורך לפחות אצל חלק מהחברים לאכול יותר ארוחות במסגרת המשפחה, ואנשים נטו יותר ויותר לבשל בבית ולאכול בבית. דבר זה פגע בעצם זכות קיומו הכלכלי של חדר האוכל. ככל שהוא שרת פחות אנשים הוא הפך למעמסה כלכלית גדולה יותר על הקיבוץ.

ההפרטה הכוללת - קיבוץ קלי"ה היה אחד הקיבוצים הראשונים שנכנס לתהליך הפרטה לא מתוך חולשה ומצוקה כלכלית, אלא מתוך עמדת חוזק והכרה שזהו הכיוון הנדרש בימים אלה. עיקרון ההפרטה היה שמרבית השירותים והמוצרים שקיבלנו עד אז בחינם או בסבסוד גדול, יהפכו לשירותים/מוצרים בתשלום של עלותם האמיתית, והכסף שנחסך מהפסקת החלוקה חינם והסבסוד, יחולק כולו לחברים, כלומר לידיים הפרטיות. לא הקיבוץ יחליט על מה להוציא כסף עבור הפרט, אלא הפרט יקבל את הכסף ויחליט בעצמו על מה כן ועל מה לא להוציא כסף. תהליך זה גרם לשתי תופעות חשובות. ראשית – כאשר דברים מחולקים חינם, מטבע הדברים יש בזבוז מסוים, ובשיטה החדשה – הבזבוז נחסך, ונותר כסף פנוי לחברים. שנית – כאשר החבר מקבל שליטה מלאה על מה להוציא את כספו הוא יכול להחליט לחסוך בסעיף מסוים כדי לפנות תקציב לתחום אחר, כלומר השליטה של החבר בהוצאות גדלה מאוד. בשלב ראשון לא כללה ההפרטה הכוללת את חדר האוכל, כלומר: חברים גם לאחר ההפרטה הגדולה המשיכו לאכול חינם בחדר האוכל, בעיקר בגלל הרצון לשמר את המפגש החברתי. יחד עם זאת, הפסקת הבזבוז והגדלת השליטה בהוצאות אפשרו לחברים לראשונה לחסוך כסף באופן משמעותי, וחברים החלו להרחיב את הבתים שלהם, מה שאפשר לעוד ועוד משפחות לבשל ולאכול בבית ביתר נוחיות, והביקוש לחדר האוכל המשיך לרדת.

הפרטת חדר אוכל – כתוצאה מירידה גדולה בביקוש לחדר האוכל, הוחלט להפריט גם אותו. חדר האוכל הפך להיות שייך לבית ההארחה, ושימושו המרכזי הפך לטובת אורחי בית ההארחה, שמספקים את ההצדקה הכלכלית לקיומו. ארוחות הבוקר לחברים ולתושבים נעלמו לחלוטין, ובשלב הבא נעלמו גם ארוחות הערב של אמצע השבוע. הכסף שנחסך – חולק לחברים כדי שיממנו בו את ארוחותיהם.

כיום מספק חדר האוכל (מלבד הארוחות לאורחי בית ההארחה), ארוחות צהריים לכלל התושבים, בתשלום, ושומר על שעות פתיחה שמותאמות לזמני ההסעה מבית הספר התיכון, כך שלכל התלמידים מחכה אפשרות לאכול יחד ארוחה חמה בחדר האוכל.

בנוסף, משמר חדר האוכל את הנוהג של ארוחות חגיגיות בערבי שבת וערבי חג, ארוחות שעבור החברים והתושבים הן מסובסדות כדי לעודד אותם לבוא ולהתייחס לארוחה כאירוע חברתי

 

חטיבה צעירה

המונח חטיבה צעירה מתאר את המקבילה שלנו לגן חובה. זהו מושג רווח גם בעיר כאשר גן החובה מוצמד לבית הספר היסודי. זוהי מסגרת החינוכית של הילדים בגלאי 5-6, שנמצאת פיסית בצמוד לבית הספר היסודי, ומשמשת את כל היישובים באיזור. אצלנו למרות צמידותה של החטיבה הצעירה לבית הספר – היא מתפקדת כגן בעל אופי משחקי בעיקר, ומנצלת את הקרבה לבית הספר לצורך הכרות, פעילויות משותפות עם ילדי כיתה א, ומעבר חלק יותר לבית הספר.

חצר

המונח חצר מתייחס בקיבוץ קלי"ה כמו בהרבה קיבוצים אחרים למערך התחזוקה של הקיבוץ. צוות החצר הוא הצוות האחראי על תיקון פיצוצי צנרת, על תיקונים ושיפוצים בבתים (פרט לתיקוני חשמל, מזגנים ותקשורת), החלפת בלוני גז, איטום גגות, ואפילו תיאום עם צוות ההדברה של המועצה לצורך ריסוסים נגד חרקים או מפגעים אחרים. חלק מהעבודות נעשות ישירות ע"י החצרנים (צוות אנשי התחזוקה), וחלק  מועבר לקבלני משנה.

חשמלייה

החשמליה היא הענף ההאחראי בקלי"ה לתחזוקת חשמל, לנושא התקשורת (טלפונים, אינטרנט) ולתחום המזגנים בבתים, ובאיזורים הציבוריים. כאשר יש בעיית חשמל בקלי"ה, אתה לא מתקשר לחברת חשמל, אלא לחשמליה,  והם כבר ידאגו לטפל בזה

יונקייה

הפרות ברפת של קלי"ה ממליטות עגלים ועגלות כל השנה. העגל/ה, מעט לאחר הלידה מופרד/ת מאמו ונשמר/ת בתנאים פחות או יותר סטריליים במקום שנקרא: היונקייה. ביונקייה דואגים להאכיל את העגל/ה את הארוחות הראשונות, לחסן אותו/ה כאשר יש צורך בכך ולהשגיח עליו/ה במשך מספר ימים או שבועות עד אשר הוא/היא בוגר/ת מספיק לעבור לחצר העגלים

.

מחסן בגדים

מחסן הבגדים הוא עוד מונח שהשתמר מתקופות אחרות. בעבר, מחסן הבגדים היה דואג לספק לכל חבר בגדי עבודה, ובגדים אחרים, וגם דואג לכבס את הבגדים.

כל בית אב היה מסמן את כל הבגדים במספר שהוקצה לו, הבגדים היו נמסרים לכביסה במחסן הבגדים (אבל זה תמיד נקרא – "לזרוק כביסה" או "להשליך כביסה" או "לפזר כביסה", כי הבגדים נזרקים מלמעלה לתוך תאים על פי סוגם: כותנה בהירה, כותנה כהה, מגבות, מצעים, סינטטי וכדומה). הבגדים היו מכובסים ומחכים לחברים מקופלים בתא הפרטי שלהם. (חלקנו עדיין עושים זאת...).
כאשר נולד תינוק למשפחה, היה מחסן הבגדים מספק כמה חליפות ביגוד להורים המאושרים עבור התינוק החדש, וככל שגדל, חלק מהביגוד שלו היה מגיע כזכאות ממחסן הבגדים.

.

כיום מחסן הבגדים אמנם מאפשר עדיין רכישה של פרטי לבוש שונים, אבל עיקר פעולתו היא כמכבסה לכל דבר. זהו עסק מרוויח שמשרת גם את בית ההארחה, וגם חברים ותושבים מקלי"ה ומיישובים סמוכים. עדיין ניתן להשתמש בשירותי המכבסה (בתשלום של פחות מ 4 ש"ח לקילו כביסה!), ולקבל את הבגדים מקופלים יפה בתא הפרטי. ניתן לבקש גם גיהוץ בתשלום נוסף. מחסן הבגדים גם מארגן מדי פעם תערוכות של ספקי בגדים, שמביאים את סחורתם לקלי"ה לנוחויות המעוניינים

נוי

השטחים הציבוריים הפתוחים בקלי"ה ובהרבה קיבוצים אחרים נקראים הנוי, וענף הנוי הוא הענף האחראי לטיפול בשטחים אלה (גינון וטיפוח). עובד בנוי נקרא 'נויניק'.

הנוי מספק כיום בתשלום גם שירותי גינון לגינות הפרטיות על פי בקשה ובהתאם לכוח האדם שברשותו

פעוטון זורם

המונח פעוטון זורם מתאר את המסגרת החינוכית המיועדת לתינוקות ופעוטות עד גיל 3. הפעוטון מקבל ילדים מגיל שלושה חודשים ואילך, ומקיים למעשה שלוש קבוצות נבדלות של גילאים, עם מטפלות נפרדות.

חלק מהפעילויות משותפות לקבוצות מהגילאים השונים, וכך נוצרת הכרות שוטפת בין כל הילדים, והזרימה מקבוצה לקבוצה הופכת חלקה וללא קשיי הסתגלות.

רווקייה

הרווקייה היתה מאז ומתמיד אזור מגוריהם של "הרווקים". בהרבה קיבוצים אחרים זה נקרא: "נעורים". בקלי"ה – רווקייה. כל רווקייה בקלי"ה מורכבת מארבעה מבנים מאורכים היוצרים ריבוע, שבמרכזו גינה. בכל מבנה מאורך כזה יש מספר דירות חדר, שדלתותיהן מופנות כלפי הגינה הפנימית. בקלי"ה היו 3 רווקיות. שתיים (בקצה המערבי של הקיבוץ) משמשות גם כיום את הרווקים הצעירים, ואחת (ליד הכל-בו) הוסבה לחדרי בית הארחה.

הילדים של חברי הקיבוץ בוגרי בית ספר, בני 18, מקבלים אפשרות לגור בחדר ברווקייה לתקופה שלפני הצבא ובמהלך הצבא. לאחר הצבא הם רשאים להמשיך לגור באותן דירות אך בשלב זה הם כבר מחוייבים בשכר דירה.

גם שכירים רווקים, או בנים של תושבים, המעוניינים לשכור חדר ברווקייה יכולים לעשות זאת, אם נותרו חדרים פנויים